נחשים שלד-העצמות של הנחש עשוי כעמוד שדרה ארוך-חוליות על צלעות. לנחשים קטנים יש מאה חוליות ולנחשים גדולים 400 חוליות! החיבור בין חוליה לחוליה הוא מיוחד ומאפשר לנחש להתפתל בגמישות מדהימה. מערכת השרירים של הנחש נמשכת לאורך גופו ומקיפה אותו כמו בטבעות. השילוב בין שלד-העצמות של הנחש לבין השרירים, מאפשר לו להתפתל ולהתקדם בזריזות ובמהירות מפתיעה,ולהפוך לשטוח ודק. לנחשים יש "דם קר", וכדי לבצע את פעולות החיים הם זקוקים לחום. ליונקים (וגם לנו) יש מנגנון מיוחד בגוף השומר על חום גוף קבוע של 36/37 מעלות. לנחש (ולכל הזוחלים) אין מנגנון כזה. כדי לזחול, לטרוף, לעכל מזוןועוד פעולות - הנחש זקוק לחום. את החום מקבל הנחש מהסביבה ובעיקר מהשמש. בבוקר מתעורר הנחש, זוחל לאטו ורובץ מול השמש, כמשתזף. כך קולט גופו חום והוא מסוגל לפעול. לכן פוגשים לפעמים נחש רובץ על הכביש - הכביש, שצבעו שחור, מתחמם במהירות רבה. השיזוף הזה מסתיים לעתים בדריסה של נחש. כאשר גובר החום ביום קיץ, הנחש עלוללהיפגע מהחום המופרז, והוא זוחל למסתור קריר במחילה או מתחת לאבן.
חוש הראייה של הנחש חלש והוא לאמסוגל לראות למרחק רב. נחש שראייתו "טובה" חייב להזדקף ולהרים יותר משליש של גופו כדי להשקיף ולראות למרחק, וגם כך הוא רואה עד 5 מטרים בלבד. לעיניים שלו אין עפעפיים נעות - הן התחברו והפכו לקרום שקוף כעדשות של משקפיים.
חוש השמיעה של הנחש מוגבל ביותר. הוא אינו שומע, ולמעשה אין לו אפרכסת-אוזן ורוב אברי השמיעה הפנימיים לא קיימים אצלו. כך אין הנחש יכול לקלוט קולות מן האוויר. הנחש "שומע" כשגופו קולט רעידות וזעזועים של הקרקע (כמו צעדים של אדם הולך).
חוש מפותח אחד יש לנחש - חושהריח. למרות שאין לו אף בולט כשלנו, הנחש מריח היטב. הנחש מוציא את לשונו, אוסף את מולקולות הריח ומעבירן ל"איבר יעקובסון" הנמצא בחיכו העליון. איבר יעקובסון משדר את אותות הריח למוח. כאשר גוף הנחש גדל, מעטה הקשקשים לוחץ עליו ואינו מאפשר לו לגדול. לכן מחליף הנחשאת השכבה העליונה של עורו: הוא מנתק את גופו מכיסוי הקשקשים. העור פוקע באזור הלסתות והנחש משתחל ממנו החוצה.
מצוות "עשה" בעת הכשת נחש: - יש להרגיע את הנפגע
- יש לדאוג שהמוכש יהיה במנוחה מוחלטת ולמנוע תזוזות
- יש להשגיח על המוכש ולהיות לצדו
- יש לדאוג לקיבוע האיבר המוכש, לקרש או לגוף קשיח
- יש להסיר טבעות וצמידים מהמוכש
- יש לפנות את המוכש באופן מיידי לבית החולים הקרוב
- אפשר להניח בעדינות תחבושת לחה או בד רטוב על מקום ההכשה; אפשר לנגב את פני העור בעדינות, להסרת שאריות ארס
| מצוות "אל תעשה" בעת הכשת נחש: - חלק מן הטיפול החשוב ומציל החיים הוא הימנעות מפעולות מסוכנות:
- אסור לשים חוסם עורקים
- אסור למצוץ את הארס
- אסור לחתוך את הפצע
- אסור להניח קרח על הפצע
- אסור לצרוב את המקום או להניח מיני עשבים, צמחים וטיפולים מסורתיים אחרים
- אסור לבזבז זמן! - אפילו לא ברדיפה אחרי הנחש; מספיק תיאור כללי, אם יש
|
איך נימנע מלכתחילה מהכשת נחש?
יש להימנע מלהפוך אבנים בידיים חשופות
יש להימנע מהכנסת ידיים לחורים בקרקע, בין סלעים או בעצים
יש להימנע מלהסתובב בחוץ יחפים, ובטיולים רצוי לנעול נעליים סגורות וגבוהות
לפני כל יציאה למשחק בחצר או בגינה, יש להעיף מבט על שטח המשחקים המיועד, לוודא שאין בו חפצים שהושארו בלילה, או שיש מקומות אחרים בהם עלולים להסתתר זוחלים ארסיים
בטיולים יש לנער שקי שינה, מצעים ונעליים לפני השימוש בהם ולסיום, עצה קטנה - "אל תתחילו איתם והם לא יתחילו איתכם".
הרחקת יונים
האדם ביית וטיפח את היונים בכל העולם, והוא זה המספק להן את צורכיהן (במודע או שלא במודע). כך אין להן צורך לנדוד והן נשארות במקום בו נולדו או גדלו. היונים צמחוניות ועיקר מזונן זרעים וגרעינים אשר מצויים בשפע בשדות חקלאיים, ברפתות, בממגורות, במאפיות ועוד. יונה ממוצעת אוכלת כ-50 גרם מזון ביום. אם נכפיל זאת במיליוני יונים החיות בארץ, נגלה נזק כלכלי עצום מדי יום ביומו. היונים מסוגלות לעוף עשרות קילומטרים ממקום מגוריהן אל מקורות מזון, ולכן יש באפשרותן לגור במקומות נוחים כמו מבני מגורים, מוסדות, מפעלים ועוד. היונים מתגודדות בחבורות שמייצרות פסולת רבה באזור מגוריהן. ישנם חללי גגות עם כמות לשלשת גדולה עד כדי כך, שיש צורך במשאית לפינוי פסולת בניין כדי לסלקה מהמקום. היונים מתמקמות במסתורי כביסה וגורמות ללכלוך, לריח נוראי ולהעברת מחלות, ובנוסף הלשלשת מהווה מצע מעולה לטפילים. לשלשת (צואה) היונים בסיסית, וגורמת להרס של מתכות מגולוונות כמו מרזבים ושלדי מתכת. במשך כל הקיץ היונים יושבות על מרזבים וגורמות לסתימת מעברי המים. עם בוא הגשמים נוצרות הצפות מים ונזילות בתוך דירות. ישנם מקרים של כניסת יונים לתוך דירות מגורים, הפחדת הדיירים וגרימת נזקים בדירה. במפעלים רבים ישנן פרצות או דלתות ענק פתוחות, דרכן חודרות היונים, מקננות במקום וגורמות ללכלוך רב. מטוסי קרב בעולם מאוחסנים בתוך מבנים פתוחים או בסככות ענק. מבנים אלה הם מגורים מעולים ליונים, אשר מטנפות את המטוסים, גורמות לנזק לציפוי העליון וכן מסכנות את הטייסים בזמן המראה ונחיתה.
מחלות מחלות יונים מועברות אל האדם, אך מתבטאות בו בצורה שונה מאשר אצל היונה. הנפגעים העיקריים ממחלות יונים הם אנשים מגיל 60 ומעלה וילדים עד גיל 3. דררת - דלקת עיניים אשר מתפתחת לדלקת במערכת העיכול ובאיברים פנימיים. גורמת לאדם לדלקת ריאות ומטופלת באנטיביוטיקה. פארא-טיפוס - מועברת על ידי חיידק סלמונלה הנמצא בלשלשת היונים. המחלה גורמת דלקת פרקים ליונה, ובאדם גורמת לשלשולים קשים עד כדי התייבשות. דלקת מוח נגיפית - מספר מחלות נגיפיות המועברות אל היונה על ידי יתוש. גורמות דלקת מוח באדם. שפעת העופות - נגיף קטלני המועבר על ידי מגע בעופות נגועים או בהפרשותיהם. | טפילים זבוב היונה - מעביר ליונה טפילי דם ועוקץ את האדם במקרים נדירים. גורם לאלרגיה קשה ולנפיחות. כינים (קרציוני יונים) - כינים קטנות מאוד הגורמות לגירוד תת-עורי ולאלרגיה. אקרית - הטפיל השכיח ביותר; מוצץ את דם היונה, עוקץ את האדם וגורם לאלרגיה קשה ולפריחה בכל הגוף. |
עכברים
העכבר המצוי הינו מין מכרסם השייך למשפחת העכבריים, ומכונה גם עכבר הבית. הוא הקטן בסוגי המשפחה בישראל: אורך הגוף 7.5 ס"מ, אורך הזנב 7 ס"מ ומשקלו כ-14 גרם. אין הבדלי גודל משמעותיים בין הזוויגים (זכר/נקבה). יש פרטים בצבעים שונים: חום, אפור, לבן, שחור. לפרטים מסוימים בטן צהובה.
תפוצה בישראל: נפוץ בארץ כולה. בדרך כלל מתלווה לאדם אך מצוי גם בשטחי בר, לרבות הנגב ועמק הערבה.
העכבר אוכל-כל, בעיקר זרעים, אך גם חרקים ובעלי חיים קטנים (בדרך כלל חסרי חוליות) וירק. הוא ניזון גם מפסולת מזון של האדם. כל חושיו מפותחים. העכבר פעיל בעיקר בלילה אך גם ביום. הוא מיטיב לטפס ולשחות. מסתתר בעיקר במחילות אותן הוא חופר בעצמו. במקומות בהם המזון מצוי בשפע, חיים העכברים בצפיפות רבה ומפתחים ארגון חברתי משוכלל של חבורות בנות זכרים אחדים ונקבות אחדות. מקום מחייתו הטבעי של העכבר הינו שטחי בר, אך במהלך השנים הסתגל למחייה בקרבת בני אדם. רבייה: משך ההיריון 20 -21 יום. ההמלטות חלות בכל העונות ומספרן עשוי להגיע ל-10 עד 11 בשנה. הוולדות מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל חודשיים. בסוג 15 מינים הנפוצים בעולם הישן (אירופה, אפריקה ואסיה). העכבר משמש כחיית מעבדה, בעיקר בשל העלויות הנמוכות של גידולו והמגוון בין המינים. במהלך המחקר המדעי אף פותחו מינים חדשים. העכבר נחשב כמטרד תברואתי ומזיק לחקלאות, שכן ביכולתו להעביר מחלות זיהומיות. ח ולדות
חולדה - סוג יונק מכרסם במשפחת העכבריים, הכולל כ-300 מינים. החולדה מוכרת גם בשמה הלא-מדעי "עכברוש". אורך גופה של החולדה כ-20 ס"מ וזנבה ארוך. חושיה מפותחים היטב ועיקר פעילותה בשעות הלילה.
התרבותה מהירה במיוחד: בכל שנה המלטות רבות, ובכל המלטה ולדות רבים. רוב מיני החולדה נפוצים באסיה, ומיעוטם - באפריקה. מינים אחדים הסתגלו לסביבת החיים בעיר וניתן למוצאם אף בבניינים גבוהים. יש מינים הניזונים מטרף ואחרים ניזונים ממקורות צמחיים. בארץ שני מינים: חולדה מצויה [חולדת העליות], בעלת יכולת טיפוס על קירות מחוספסים, וחולדת החוף - בעלת יכולת חדירה דרך צינורות ביוב בקוטר 40 מ"מ,.ואף דרך האסלה. החולדות מזיקות למאגרי מזון, נחשבות כמזיקות לענף החקלאות ומעבירות מחלות כגון טיפוס ודבר. מגפות המוניות לאורך ההיסטוריה הועברו על ידי חולדות, וביניהן מגיפת "המוות השחור" בימי הביניים, שהביאה למותם של כ-24 מיליון איש.
|