נמלים 
משפחת חרקים בעלי סדר וארגון חברתי. גוף הנמלה מחולק לשלושה חלקים: ראש, חזה ובטן. צבעה חום, שחור, אדום או צהוב. רוב מיני הנמלים נמצאים בקנים תת-קרקעיים, בקני תלוליות, בגזעי עצים או בצמחים רקובים. הנמלים חיות במושבות שבכל אחת מהן כמאה אלף פרטים. מושבה מורכבת בדרך כלל ממלכה יחידה אשר תפקידה היחידי הוא הולדת הצאצאים, וכל השאר הן נמלים פועלות, שתפקידן כולל תפעול המושבה וטיפול בצאצאים. הנמלים מסוגלות לסחוב משקל הגבוה פי 10 עד 50 ממשקל גופן, ובמקרים קיצוניים אף יותר.
מזון הנמלים מגוון ביותר, ומקורותיו מן החי ומן הצומח כאחד. ישנם מינים המתקיימים בעיקר על טרף, ויש הניזונים בעיקר מזרעים. רוב הנמלים אוהבות מאד הפרשות מתוקות, כגון צוף של פרחים וטל דבש. נמלים ניזונות גם מפירות (בייחוד כאלה שנפגעו מציפורים ומחרקים), מפקעות ומעלי נבט. באמריקה ידועים מינים החותכים חלקי עלים, הופכים אותם בקן לזבל אורגני ומגדלים על מצע זה פטריות למאכל. הנמלים חיות גם בבתים, ושותפות שם למזונו של האדם, ולכן מהוות מטרד בעיקר במטבחים.
המלכה יוצאת למעוף הכלולות רק פעם אחת בחייה, ואז היא מסוגלת להזדווג עם זכרים אחדים. הזרעים נשמרים בגופה בתוך כיס הזרע, במשך שנים, כאשר בכל פעם מופרשים מספר תאי זרע אל צינור הביצים כדי להפרותן. כשהיא מייסדת קן חדש, תרה המלכה אחר מקום מתאים, מסתגרת, ואחרי זמן קצר היא מטילה ביצים אחדות. מן הביצים בוקעים זחלים לבנים, חסרי רגליים ונטולי יכולת לדאוג לעצמם. המלכה מלקקת אותם ומזינה אותם ברוק מזין. שרירי התעופה בחזה, שנעשו מיותרים לאחר השרת הכנפיים, נעכלים, ויכולים לשמש מעתה כחומר ליצירת הרוק המזין. כמו-כן, יכולה המלכה להשתמש בחלק מן הביצים שהיא מטילה כחומר מזון.
אמצעי התקשורת של הנמלים מפותחים מאד, בדומה לכל החרקים החברתיים. התקשורת נעשית על ידי ראייה ועל ידי מישוש, ובעיקר רווחת התקשורת הכימית בעזרת הפרשות של פרומונים (חומרי ריח המשמשים לתקשורת כימית). יש מינים המסמנים באמצעות הפרומונים שביל למקור המזון. למינים רבים יש פרומוני אזעקה המזהירים את שאר הפרטים מפני סכנת אויב.
הדברת נמלים דורשת את הרחקת הרהיטים הצמודים לפנלים; במידה שהם מוגבהים עם רגליים - אין בכך צורך. יש לפנות גם ארונות שירות מתחת לכיור במטבח ובאמבטיה, וכן לפנות את השיש מכלים.
ההדברה מבוצעת בהיקף הבית, על הפנלים, מתחת לכיורים, בתוך הצנרת שמובילה למערכת הביוב, במשקופים, באדני חלונות, מאחורי מכונת הכביסה, ליד מקררים ותנורים וכן במטבח - על השיש ובחיבורים בין הקיר לשיש. בחצר מדבירים את כל ההיקפים סביב הבית, השבילים וההיקף החיצוני של הגינה וכן את פתחי הביוב. לאחר ההדברה ניתן לשטוף את הרצפה, אך לא לגעת בפנלים למשך 72 שעות.
זבובים 
זבוב הינו סוג במשפחת הזבובאים. הסוג הנפוץ ביותר בישראל ובעולם הוא זבוב הבית. ישנם, כאמור, עוד מספר מינים מסוג זה, אך הם אינם נפוצים. סוג זה, זבוב הבית (Musca Domestica), הינו הנציג המוכר ביותר של משפחת הזבובאים. הוא נפוץ כמעט בכל העולם וחי בסמוך לבני האדם. מאפייניו הבולטים: צבע אפור, ארבעה פסים כהים הנמשכים לאורך החזה, אורך גופו נע בין 5 - 7 מ"מ ועיניו מופרדות זו מזו.
נקבת הזבוב מטילה ביצים לבנות בקבוצות של 15 עד 100 הישר למזונם של הזחלים שיבקעו. קורה לפעמים שההטלה מתרחשת סמוך לזרימות של ביוב. נקבה בודדת מסוגלת להטיל במהלך חייה מעל 1,000 ביצים. רימות מתפתחות בעיקר במצבורי אשפה למיניהם, בגללי סוסים ופרות ובצואת אדם ובעלי חיים אחרים. הרימות לבנבנות, והקצה האחורי של הגוף קטום, וניכרים בו שני פתחי נשימה חומים.
אורך מחזור החיים של זבוב תלוי בגורמים שונים, כאשר הגורם הבולט ביותר הוא טמפרטורה. בתנאים הטובים ביותר, מחזור החיים מביצה לבוגר יכול להמשך שבעה ימים. בקיץ זמן זה מתארך ועשוי להגיע ל-10 - 20 יום. זבובים בוגרים חיים כחודש עד חודשיים.
מזונם העיקר של הזבובים הוא מזון נוזלי או נוזלי למחצה, ועם זאת הם מסוגלים גם לגרד ולהמיס מזון מוצק כמו גבישי סוכר. הזבוב הינו מטרד במקומות המאוכלסים בבני אדם. הבוגרים נמשכים לחלקי גוף חשופים של בני אדם והם מעבירים מחלות שונות. הם נושאים חיידקים ונגיפים על פני כל גופם, ובעיקר ברגליהם, בחדקם ובמעיהם. קורה לא מעט שעל זבוב אחד נמצאים מיליוני חיידקים.
גורמי המחלה מועברים אל המזון או אל הגוף במגעם של הזבובים, בהקאותיהם ובצואתם. המחלות העיקריות המועברות דרך זבובים הן מחלות מעיים, כמו טיפוס, שיתוק ילדים, שחפת ומחלות עיניים. זבובים מעבירים גם חד-תאיים שונים, כמו אמבות וביצים של תולעים טפיליות.
תי קנים
התיקן הוא חרק ממשפחת התיקניים שאורכו כמה סנטימטרים, צבעו שחור-חום-אדמדם וגופו שטוח. בראשו שני מחושים פרוקים, המשמשים להרחה ולמישוש. גפי-הפה נושכות ולועסות. לתיקן שלושה זוגות רגליים המשמשות להליכה. הכנפיים הקדמיות קשות מן האחוריות, ובזמן מנוחה הן מונחות שטוחות על הגב ומכסות את כנפי התעופה - שהן קרומיות ומקופלות בצורת מניפה. עיקר תנועתם של התיקנים מתבצעת בהליכה ובריצה.
התיקן (או "ג'וק", כפי שהוא מכונה בשפה העממית) הוא אוכל כול, ומהווה מטרד במגורי בני האדם (במיוחד במטבחים), בתעלות שופכין ובמחסני מזון. בשעות היום הוא שוכן במקומות סתר חשוכים, מתחת למרצפות, בסדקים וסביב צינורות מים, ומשם הוא יוצא לפעילות בלילות.
התיקן הוא חרק העובר גלגול חסר (גלגול שאין בו את שלב הגולם, ולכן הזחל דומה לצורת הבוגר). ימים אחדים לאחר הגלגול מוכנים הבוגרים להזדווגות. הנקבה מפרישה פרומון (חומר ריח אשר מעורר ומושך את הזכר אליה). במהלך ההזדווגות הזכר קשור לנקבה באיבר ההזדווגות, כשהוא עומד על רגליו בכיוון ההפוך לכיוון העמידה של הנקבה.
לתיקנים דרך ספציפית להטלה: מתוך בלוטת עזר, הנקבה מפרישה חומרים חלבוניים אשר יוצרים, תיק שבתוכו מסודרות הביצים בשתי שורות. צורת התיק ייחודית לכל מין. בהתחלה הוא בהיר ורך, ועקב התחמצנות במגע עם החמצן באוויר הוא מתקשה ונעשה כהה. בדרך כלל צבעו חום עד חום-שחור. נקבה אחת מטילה במשך חייה תיקים אחדים. בגמר ההתפתחות העוברית נפתח התיק והזחלים יוצאים החוצה. תיק זה הוא מקור השם העברי - תיקן.
מחלות: הג'וק הינו וקטור אקטיבי להעברת "רעות חולות" ממערכת הביוב אל מגורי האדם. ישנה זיקה ברורה בין פעילות תיקנים גבוהה להידבקות במחלות (בדרך כלל מחלות מעיים).
הדברת תיקנים דורשת את הרחקת הרהיטים הצמודים לפנלים; במידה שהם מוגבהים עם רגליים - אין בכך צורך. יש לפנות גם ארונות שירות מתחת לכיור במטבח ובאמבטיה, וכן לפנות את השיש מכלים.
ההדברה מבוצעת בהיקף הבית, על הפנלים, מתחת לכיורים, בתוך הצנרת שמובילה למערכת הביוב, במשקופים, באדני חלונות, מאחורי מכונת הכביסה, ליד מקררים ותנורים וכן במטבח - על השיש ובחיבורים בין הקיר לשיש. בחצר מדבירים את כל ההיקפים סביב הבית, השבילים וההיקף החיצוני של הגינה וכן את פתחי הביוב. לאחר ההדברה ניתן לשטוף את הרצפה, אך לא לגעת בפנלים למשך 72 שעות.
פרעושים
סדרה של חרקים קטנים בעלי גלגול מלא, חסרי כנפיים, טפילים ומוצצי-דם של יונקים ועופות. בסדרה יותר מאלפיים מינים, מתוכם כארבעים נפוצים בישראל. גודל הפרעושים הבוגרים הוא 1.5 - 4 מ"מ. הגוף פחוס-צדדים, דבר המקל על יכולת התנועה החופשית בין השערות או בין הנוצות של הפונדקאים. אין להם עיניים מורכבות כי אם שתי עיניות פשוטות בצדי הראש.
המחושים קצרים וחבויים בשקעים מיוחדים. יש שהם משמשים את הזכרים לאחוז בהם את הנקבות בשעת ההזדווגות. גפי-הפה דוקרות-מוצצות באמצעות מכשיר המורכב מהאונות הפנימיות של הלסת האמצעית (איבר שיש בו תאי חוש כימיים, בצד הפנימי של השפה העליונה). אין להם לסתות עליונות. בחניני (איברי חישה) הלסתות האמצעיות ובחניני השפה התחתונה בולטים. הרגליים ארוכות והירכיים גדולות מאוד. פיסות הרגליים בנות חמישה מפרקים והן מסתיימות בציפורניים חזקות.
אחד הכישורים המפורסמים של בני הסדרה הוא כושר הניתור שלהם. רק מינים מעטים של פרעושי סנאים, עטלפים וציפורים איבדו אותו, כנראה בשל הסכנה שלא ימצאו שנית את הפונדקאי החי בגובה רב. הסכנה הנשקפת במקרה זה לפרעוש, גדולה מן היתרון שמקנה כושר הניתור.
דגירה: בדרך כלל מדובר ב-3 עד 10 ימים. העובר מצויד בשן בקיעה חדה הקבועה על ראשו, ובעזרתה מבקיע הזחל את קליפת הביצה. הזחל פעיל מאוד. שלא כבוגר, הניזון רק מטיפות דם, הזחל חי חיים חופשיים וניזון מחומרי ההתפרקות האורגניים הממלאים את קן הפונדקאי. טיפות הדם מושגות על ידי הבוגרים, המוצצים דם רב יותר ממידות קיבתם. המציצה נמשכת רבע שעה עד חצי שעה.
הזחלים מכוסים בשלד חיצוני דק ולכן הם רגישים ליובש באוויר. יש להניח כי סיבה זאת וצורכי התזונה גורמים לקיומו של משכן או "קן" קבוע, בעיקר אצל פונדקאים יונקים, כגון מכרסמים או טורפים שוכני מערות. מאותה סיבה, רק כ- 6% ממיני הפרעושים הם טפילי עופות, היות שקניהם של אלה נוטים להיות יבשים מדי.
הזחל מתנשל פעמיים. בדרגה השלישית הוא טווה פקעת משי עדינה ומתגלם בתוכה במשך יומיים. תקופת הגולם אינה נמשכת יותר מ-7 ימים, אך יש שהבוגר נותר במצב של מנוחה בתוך עור הגולם עד שנה שלמה. לעתים מגיחים הבוגרים מעור הגולם רק כתוצאה מגירוי מכני: תנודות הנוצרות כאשר אדם או יונק גדול אחר עוברים בקרבתם. דבר זה עשוי להסביר את ההתקפות ההמוניות של פרעושים, על מי שנכנס לחדר שנעדרו ממנו במשך זמן רב בני אדם, כלבים או חתולים.
קרציות
קרציית הכלב (קרצייה)
קרציית הכלב היא הנפוצה ביותר בעולם, בעיקר על כלבים, אך תוקפת גם בעלי חיים אחרים ולעתים גם בני אדם. נוטה להימצא על צוואר הכלב, באוזניים ובין ציפורניו; היא חיה בסביבת מחייתו של הכלב ובמקומות המרבץ שלו.
נקבת הקרצייה בדרך כלל תהיה גדולה, רווית דם, והיא יכולה להגיע לגודל של עד 1 ס"מ. צבעה אפרפר והיא יכולה להטיל אלפי ביצים עד לסיום חייה. הזכר יותר קטן, פחוס וצבעו חום-אדמדם. הקרציות פעילות בעיקר באביב ובקיץ.
צרעות 
צרעה מזרחית - Vespa orientalis
הצרעה המזרחית (דבור) היא הגדולה בצרעות החברתיות שחיות בישראל. אורך הפועלת כ-20 מ"מ ואורך המלכה כ-25 מ"מ. צבע הגוף אדום חום ולרוחב הבטן נמשכים שני פסים צהובים.
הצרעה נחשבת כמזיק עיקרי לדבורת הדבש. הצרעה הבוגרת ניזונה בעיקר ממזון עשיר בסוכרים, כגון צוף פרחים. הזחלים ניזונים בעיקר מבשר חרקים שהבוגרות טורפות. הן קורעות את הטרף לחתיכות קטנות ומאכילות בהן את הזחלים. הקמת הקן נעשית על ידי מלכה אחת בלבד. בדרך כלל הוא מוקם מתחת לאדמה, בעומק של 10 - 20 ס"מ, במחילה עזובה כגון מחילת חולד או מקום דומה.
מתחת לתקרה של חלל הקן בונה המלכה גבעול ומתחתיו תאים, שפתחם פונה כלפי מטה. התאים הראשונים מהווה חלה עוברית. הצרעות בונות את קנן במקומות מסתור ומשתמשות במגוון חומרים להקמתו. הן נוהגות ללעוס ולגלגל בפיהן חומרים שונים כמו טיט, קליפות וחלקי צמחים, עד שהללו הופכים למעין עיסת נייר שממנה אפשר לבנות את קירות הקן.
דבורים 
דבורים ניכרות בגופן השעיר ובגפי הפה המוארכים, המותאמים בעיקר לליקוק צוף. רגליהן האחוריות של רוב הדבורים שעירות ומותאמות לנשיאת אבקת פרחים, המהווה מרכיב חשוב במזונן. הדבורים מכל המינים, כמעט, אינן חיות בחברה. חיי חברה מורכבים ומופלאים יש רק לדבורת הדבש. בצפון הארץ מצויה דבורת הבומבוס, שאורח חייה מצביע על מעבר לחיי חברה. דבורה זו ניכרת בגופה השעיר ובצבע גופה: חום שחרחר עם פסי רוחב צהובים.
דבורים ממינים אחדים נוהגות לבנות את קניהן אחת ליד רעותה בצפיפות רבה, עד כי נדמה למסתכל כי לפניו קן גדול בעל פתחים רבים. דבורת הדבש בונה את קנה (החלה) מדונג המופרש מבלוטות מיוחדות שבגחון בטנה. מלכה של דבורת הדבש עשויה לחיות עד 20 שנה. תפקידה הוא להטיל ביצים רבות ככל האפשר - אלפים ועשרות אלפים. המלכה אינה עוזבת את הקן אלא בשעה שיריבה חדשה, נסיכה, מגיחה או עומדת להגיח. אז קורה שהמלכה האם עוזבת את הקן בלוויית פמליה גדולה, הכוללת אלפי פועלות היוצאות יחד להתנחל במקום אחר.
תהלוכן האורן
נודע גם בכינויו "טוואי התהלוכה של האורן". נפוץ בעיקר במרכז הארץ, מן הכרמל עד דימונה וירוחם, וכן במטולה ובצפון הרי נפתלי. בממוצע מוטלות כ-200 ביצים סביב מחטי עץ האורן בצורת גליל דק וארוך. הביצים מכוסות בקשקשים נוצצים. צבע שערות הזחל: חום. האורך המרבי של הזחל: 30 - 40 מ"מ. הופעת הבוגרים וההטלה חלות בחודשים ספטמבר עד אוקטובר. הזחלים בוקעים כעבור כ-6 שבועות. בכל מקום שבו הם אוכלים, טווים הזחלים הצעירים מטווה דליל.
בחורף יש לזחלי תהלוכן האורן קן קבוע, אטום בפני גשם ורוח. הוא משמש את הזחלים עד תום ההתפתחות. מרבית שעות היום הם נמצאים בקן. בערב הם יוצאים החוצה, עוסקים תחילה בהרחבתו ובתיקונו של הקן, ואחר כך הם צועדים בתהלוכה על הענפים וניזונים ממחטי העץ. הקן לא רק מגן על הזחלים מפני האקלים והאויבים הטבעיים אלא משמש גם חממה, והטמפרטורה בתוכו גבוהה מטמפרטורת הסביבה עד כדי הפרש של 17 מעלות צלזיוס. תנאים אלה מאפשרים לזחלים התפתחות תקינה גם בחודשי החורף, כל עוד אין הטמפרטורה יורדת מתחת ל-1 מעלות.
האויבים הטבעיים של בני מין זה הם רבים. מביניהם ניתן לציין צרעות טפיליות המתפתחות בביצים, הדוכיפת המשמיד את הזחלים ופטריות קרקע המתפתחות בזחלים לאחר חדירתם לאדמה. לרוב, יעילות האויבים הטבעיים בהשמדת התהלוכן אינה רבה. פעולות מיוחדות ננקטות למניעת התפשטותו של התהלוכן לאזורים חדשים.
|
